אנשים רבים חווים בימים האלה עייפות רבה. אפשר לכנות את התופעה "עייפות היום שאחרי".
כשמסתיימת תקופה ארוכה של דריכות ומתח, הציפייה הטבעית שלנו היא להקלה ולתחושת רווחה פיזית ונפשית. במציאות, לעתים קרובות אנו חווים בדיוק את ההיפך; עייפות פיזית, חולשה, הצפה רגשית, דכדוך.
הציפייה שלנו להרגיש טוב נכזבת ואנחנו לא מבינים את הסיבה.
הסיבה לכך היא שבתקופת מתח, דריכות וחרדה, מערכת העצבים האוטונומית שלנו נכנסת למצב הישרדות. היא פועלת בנוהל חירום וגורמת להפרשת הורמוני הסטרס אדרנלין וקורטיזול שנועדו לאפשר לנו להיות בעירנות ולהגיב במהירות. הקורטיזול והאדרנלין גורמים לעלייה ברמת הסוכר בדם ובלחץ הדם ומפחיתים את פעילות מערכת החיסון, כדי להמריץ את הגוף ולאפשר לו להתמודד ביעילות עם מצב החירום (הקורטיזול הוא הורמון סטרואידי).
כאשר תמה תקופת החירום, הפרשת ההורמונים נפסקת ואז הגוף צריך להתמודד עם דלדול במאגרי האנרגיה ועם ההשלכות של הפעילות המוגברת של ההורמונים על מערכות הגוף. לכן, סביר שנרגיש תשישות פיזית, לעתים עד כדי חולי.
מבחינה רגשית, בזמן חירום, אנו נוטים להדחיק אירועים ורגשות על מנת לאפשר לנו להתרכז בהישרדות. כשהסכנה חולפת, אותם רגשות יצופו ויעלו ואיתם זכרונות של האירועים שעברנו. לכן, סביר שנחווה עצב, כאב, כעס וייאוש דווקא עכשיו, כשהסכנה חלפה.
מה כדאי לעשות?
חשוב לאפשר לעצמנו לנוח. הרבה.
כדאי לאפשר לרגשות לעלות ולבטא אותם, בדרך הנוחה לכם: בכי, כתיבה, ציור, דיבור או כל דרך אחרת.
/בדרך כלל, הגוף והנפש יסתגלו לאט לאט לשינוי. אבל, במקרים מסוימים, עלול להיווצר קושי בהסתגלות ובחזרה לשגרת החיים. במקרים אלו מומלץ לפנות לטיפול.
