הבידוד שהוטל עלינו בימים אלה גורם לי להרהר על קשר ועל תקשורת.
נדמה שבשנים האחרונות חל שינוי גדול באופן שבו אנו תופסים קשר (אינטראקציה) בין אנשים. כשאדם אומר לנו שדיבר עם חבר, אנחנו לא יודעים אם הכוונה היא לפגישה פנים אל פנים, לשיחת טלפון או לשיחה בהתכתבות. כולם נקראים היום "שיחה".
ובכל זאת, ברור לכולנו שיש הבדל גדול בין סוגי השיחות.
שיחה פנים אל פנים מאפשרת לנו לתקשר באמצעות מבט, תנועות של שרירי הפנים ומחוות של הגוף. תקשורת כזו נותנת לנו מידע נרחב על רגשותיו וכוונותיו של הדובר, הרבה מעבר למסר המילולי.
בשיחה טלפונית, אנחנו מתקשרים בינינו באמצעות הקול. הקול של כל אחד מאיתנו הוא ייחודי, כמו חתימה. הוא חלק מהזהות שלנו. אין שני אנשים בעולם עם חתימת קול זהה. הקול, כמו הפנים, נותן מידע על התחושות והרגשות שלנו. כשאנחנו מדברים עם מישהו מוכר בטלפון, אנחנו יכולים לזהות את מצב רוחו ואיך הוא מרגיש.
הודעות כתובות חסרות את כל המידע הזה: אנחנו לא יכולים לדעת מה מצב רוחו של הכותב, מה הוא חושב על מה שאמרנו כרגע ומה הכוונה שלו. התקשורת שהן מציעות אינה מספקת את הצורך האנושי באינטראקציה כלומר: בקשר הדדי. אין בהן אפשרות לסימולטניות, להשמעת אנחה, לקריאת שמחה או לבכי והן משאירות אותנו לעתים קרובות, בתחושת בדידות.
חמותי עליה השלום, היתה דמות מרכזית בשבט משפחתי גדול שמנה כ-200 איש. היא נהגה לנהל רשימות של בני משפחה וחברים שרצתה להתקשר אליהם לקראת שבת, לקראת החגים ולפני כל שמחה משפחתית או חלילה, צער.
את הרשימות היתה כותבת בכתב יד על בלוק צהוב.
אני זוכרת אותה יושבת בסלון ביתה ומנהלת שיחות טלפון עם בני המשפחה. בשיחות הללו התעניינה בשלומם ובשלום כל אחד מבני משפחתם, איחלה איחולים לחג וסיימה בברכות לבריאות ולפרנסה.
אחרי השיחה היתה מסמנת וי, כדי לזכור עם מי דברה.
כשנפטרה היו רבים שסיפרו שנהגו לחכות לשיחות הטלפון שלה וכי אלה חיזקו אותם וחיממו את ליבם.
אנחנו בני האדם, הננו יצורים חברתיים. אנחנו זקוקים לאינטראקציה כדי לחיות ברווחה ובאיכות חיים טובה. מחקרים מדעיים מאשרים זאת.
בימים האלה אנחנו בבידוד פיסי. אך אין זה אומר שאנחנו צריכים לחוות בידוד רגשי.
זה הזמן לחדש תקשורת אנושית ולחזק קשרים עם חברים ובני משפחה שאבדו לנו לאורך השנים, לא במסרונים, סרטונים וברכות מעוצבות, אלא בשיחת טלפון.
הקול האנושי הוא דרך ליצירת קשר ואינטראקציה. זו הזדמנות לחזור ולהשתמש בו. עכשיו זה פשוט יותר, כי התפנה זמן.
