פרשת תצווה עוסקת בהסמכת אהרון ובניו ככוהנים במשכן.
חלק ניכר מהפרשה מוקדש לתיאור בגדי הכהנים ובפרט לתיאור בגדיו של הכהן הגדול. המקרא, אשר בדרך כלל ממעט במלים, נוהג כאן ביד רחבה מאד. ההנחיות להכנת הבגדים הן כה מפורטות עד שאפשר ממש לראותם מול עינינו עם שפע הצבעים, המרקמים והחומרים שמהם הם עשויים.
מדוע מוקדש מקום כה מרכזי לתיאור בגדי הכהנים?
בפרשה זו מיוסד לראשונה מעמד הכהונה בישראל. אלוהים מבקש לייחד את מעמד הכהונה מהמעמדות השליטים האחרים: נביאים, מלכים ושופטים וכמובן, מיתר העם.
כמו כן, הוא מבקש לייחד את כהני ישראל מכהני שאר העמים ולקדש אותם. לכן, הוא מגדיר בדקדקנות את סמכויותיהם ותפקידיהם ואפילו את בגדיהם, המהווים ביטוי לקדושה זו.
וכך אומר ה': "ועשית בגדי קדש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" (כ"ח, ב')
הכבוד והתפארת מכוונים לא רק כלפי העם, אלא כלפי הכהנים עצמם, כדי להזכיר להם את
מעמדם ותפקידם.
סיבה נוספת לפירוט הרב היא הסמליות של כל אחד מפריטי הלבוש ותפקידו.
;כך למשל, החושן, המכונה חושן המשפט
החושן תלוי על האפוד, על חזהו של הכהן הגדול, ורכוס אליו בשתי שרשראות זהב מלמעלה ובפתיל תכלת מלמטה. גודלו של החושן מידת זרת רבועה (25 סמ"ר)ועליו 12 אבנים שונות
המסודרות ב-4 טורים ומייצגות את שנים עשר השבטים.
התיאור המקראי לתפקיד החושן מובא בפרק כח (כט,ל):
"ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד. ונתת אל חשן המשפט את האורים והתמים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה'תמיד".
תיאור זה מעורר שאלות רבות. נתייחס כאן בקצרה רק לשתיים מהן:
מה הקשר בין חושן ומשפט?
יש מפרשים הסבורים כי החושן נועד להזכיר לאלוהים את זכותם של בני ישראל בבואו לשפוט אותם.
אחרים סבורים כי החושן נועד לכפר על עיוותים שבני ישראל עצמם יעשו במשפט.
מה הקשר בין החושן ובין הלב?
מבחינה פיזית, החושן הונח על בית החזה של הכהן הגדול כלומר מעל הלב. אך נראה כי החזרה על המילה "לב" שלוש פעמים בפסוקים שלעיל נועדה להדגיש את תפקידו הרגשי והרוחני של הלב ולא רק את מיקומו הפיזי.
הלב הוא משכן הרגש ומקום מושבן של האהבה והחמלה.
בנושאו את בני ישראל על ליבו יכול היה הכוהן הגדול להפנות כלפיהם אהבה וחמלה וכן לעורר את החמלה והאהבה של אלוהים כלפיהם.
החושן המונח על לבו נועד להזכיר לו תמיד את מי הוא מייצג ועבור מי הוא פועל; אמנם מלאכת הקודש והקורבנות מופנית כלפי אלוהים, אבל מטרתה אינה טיפוח היחסים בין הכהן לבין אלוהים, אלא תיווך בינו לבין העם, תפילה ובקשה בעבורו וכפרה על מעשיו.
העיסוק בעבודת הקודש יכול היה להביא את הכהן לשקוע בתוך עולם רוחני ולהותירו מרוחק ומנותק מהעם. החושן מזכיר לו שהוא שליח העם וזה עיקר תפקידו.
ואני חושבת לעצמי, כמה חשוב שמנהיג ציבור דתי או אזרחי ישא את האנשים והנשים שהוא מנהיג על ליבו באהבה ובחמלה, שידאג שגם אחרים ינהגו כלפיהם באהבה ובחמלה ושיזכור תמיד שעבורם ולטובתם הוא פועל.
