חירות היא מצב מובן מאליו בדרך כלל עבורנו, החיים במדינה דמוקרטית.
אנחנו נהנים מיכולת להביע דעה, לנוע בחופשיות, ללמוד מה שאנחנו רוצים, לעסוק
במה שאנחנו בוחרים, לבחור בן או בת זוג, להיות בעלים של רכוש.
עד לפני 80 שנה לאנשים רבים, ובכללם אבות אבותינו, לא היו חירויות כאלה ועד היום
יש רבים בעולם שלא נהנים מהן.
דווקא היום, כשחלק מהחירויות שלנו נלקח מאיתנו, בצו השעה, כדאי לנו לעצור ולהכיר
תודה על החופש שלנו: לחשוב, ללמוד, ללמד, לקבל, לתת.
ובאשר לחירות הפנימית, כאן יש לנו, כבכל שנה, עבודה לעשות עם עצמנו;
להשתחרר ממחשבות ומאמונות ישנות וכובלות, מדפוסים שאימצנו בעבר ואינם
משרתים אותנו עוד, מפחדים, מצורך בשליטה, מביקורת ושיפוטיות.
התקופה הזו וחג הפסח במיוחד, מזמינים אותנו להתבונן פנימה, להיפרד ממה שלא
נחוץ ולנקות את מרתפי הנפש כדי לפנות מקום,
לאהבה עצמית,
לחמלה,
להודיה,
לנדיבות הלב,
לשלוה,
אנחנו זקוקים להם מאד בימים אלה וכמונו גם העולם כולו.
הדבר המועיל ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להתחיל בעצמנו פנימה. זה יהדהד
החוצה וישפיע על כל סובבינו.
והנה תירגול טוב לימים האלה:
כל ערב, לפני השינה, נרשום על דף נייר את כל הדברים שאנחנו מודים עליהם בחיים
שלנו: המשפחה, החברים, העבודה, הבית שאנחנו גרים בו, האוכל שיש לנו, הפריחה
שבחוץ, החירויות שאנחנו נהנים מהם ... וכך להמשיך ולמלא את הדף בעוד ועוד
דברים שעליהם אנחנו מכירים תודה.
כל יום עם הרשימה שלו. אפשר כמובן לחזור על אותם דברים ואפשר להוסיף.
יש כל כך הרבה נתינה ונדיבות מסביב בימים האלה. כדאי לעצור ולהודות גם עליה.
ההודיה פותחת את הלב לשפע ולאהבה והיא יוצרת תנועה הפוכה מזו שיוצרים הפחד
והדאגה.
נדמה לי שהיום התירגול הזה קל מתמיד, כי אנחנו מבינים ששום דבר אינו ברור מאליו.
